"מה נשמע?", שאל אותי יובל כאשר נפגשנו ברחוב יפו. "ברוך השם, הכל טוב", אמרתי והצעתי לו שנשב בספסל מוצל בפינת רחוב שערי צדק, "מה איתך?".
"האמת, על הפנים" התיישב באנחה. "מה קרה?". "הבוקר הלכתי למנהל מסוים במס הכנסה לסדר איזו טענה שיש לי כלפיהם, והתברר שטעיתי ביום. זה היה צריך להיות אתמול…".
"נו, וביקשת להיפגש בקרוב?", שאלתי.
"אי אפשר. הם הודיעו לי שהסתיים המועד והם יקבלו החלטה בלעדיי".
"טוב, מה יכול להיות? תתפלל!".
"איזו רשלנות מצדי. אני לא יכול לסלוח לעצמי…".
"לכתחילה ברור שהיית צריך לפעול אחרת, אבל בדיעבד הכל טוב. השם עושה את הכי טוב, בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא".
"מילים יפות", אמר כשהוא מתבונן בתוגה ברכבת הכסופה שחלפה על פנינו, "אבל על טעויות משלמים".
"אני מכיר הרבה סיפורים על כך שמישהו טעה, ודווקא בזכות הטעות הוא זכה לישועה. לא מזמן קראתי סיפור על בחורה שמצאה את זיווגה בזכות טעות בחיוג במספר. לפעמים הקדוש ברוך הוא יכול לגלגל ישועה דווקא כך, כדי להראות לנו שהוא מנהל את העסק ולא אנחנו. לא היה לך בחיים מקרה כזה?".
"תן לי לחשוב", אמר וכעבור רגע נזכר: "באמת לפני חודש היה לי קטע כזה. נכנסתי לקבוצת ווטסאפ של חבר'ה דעתניים, חבר'ה חכמים שדנים בכל מיני בירורים של חסידות. היה לי חדש כל העסק הזה. ניסיתי לכתוב פה ושם משפטים ותובנות, וממש לא הצלחתי להשתלב. או שהתעלמו ממני, או שמישהו כתב 'נחמד' כדי לא לפגוע בי. חשבתי כבר לעזוב, ואז קרה דבר מפתיע. היה דיון סוער מאוד שחרג מדרך ארץ. לא העזתי להשתתף בו. קראתי כל מילה עד שנרדמתי. קמתי בבוקר יום שישי ואחרי התפילה הסתכלתי בווטסאפ לראות מה התפתח מהדיון הסוער. לתדהמתי ראיתי שרשרת תגובות על משהו שכתבתי: "מדהים לגמרי!", "איך יובל הרגיע את כולנו!", "מים שקטים חודרים עמוק…".
"איך זה יכול להיות, ריבונו של עולם, הרי לא כתבתי כלום?! ואז ראיתי על רקע ירוק תמונה של בקבוק יין עם כיתוב 'שבת שלום', משהו הכי פשוט בעולם. מה זה קשור אלי? הבנתי שכנראה בטעות שלחתי להם 'שבת שלום' שקיבלתי מאיזו בת דודה מתחזקת מראשון לציון".
"אבל מה פתאום 'שבת שלום' פשוטה כזאת זוכה לכאלה תגובות נלהבות?".
"זה מה ששאלתי את עצמי. שמתי לב שהחברים בקבוצה הגיעו לטונים מאוד גבוהים, וממש התקוטטו. היו אפילו שתי הודעות 'עזב'. וה'שבת שלום' הזאת הייתה כביכול אמירה מצדי: חבר'ה, עוד מעט שבת. לא מתאים לחסידים כמוכם להתווכח ככה. תשלימו ביניכם! מאז התחזק הביטחון העצמי שלי באותה קבוצה ואני זורם איתם".
"לפעמים השם יכול לעשות מטעמים מטעויות גמורות שלנו" אמרתי, "אנחנו צריכים לפעול לפי שכלנו עד היכן שידינו מגעת, אבל לזכור טוב טוב שהשם אומר את המילה האחרונה, והיא הכי חכמה ועמוקה ולוקחת הכל בחשבון, גם אם זה לא נראה לנו כרגע. גם בסיפור שלך עם מס הכנסה זה יכול להיות כך. אל תצטער על שום דבר שקורה בחיים, אפילו אם טעית, נכשלת, אכזבת, מה שלא יהיה. תאמין שבסופו של דבר אנחנו תמיד בידיים טובות".
"עודדת אותי", הודה לי.
"הסיפור שלך מצא חן בעיניי", אמרתי ונפרדנו לדרכנו.
כעבור שבועיים יובל התקשר. "לא תאמין, רבינו!", אמר בהתלהבות, "מס הכנסה שלחו לי מכתב שלפיו ויתרו לי על רוב החוב, ונתנו את היתר בפריסה נוחה. בחיים לא הייתי משיג תוצאה כזאת בעצמי…".
