צדיק גמור, צדיק שאינו גמור, רשע שאינו גמור, רשע גמור. הקצוות מוחלטים, או שחור או לבן. האמצע הוא טווח אינסופי של מדרגות ביניים וגווני אפור. בפרק א' מופיעים שמות שונים לארבע הדמויות הללו: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו. צדיק וטוב לו = צדיק גמור, כי רק טוב יש לו ואין בו שום רע. צדיק ורע לו הוא צדיק שאינו גמור, כי יש לו גם רע. כעת, ברור שלא מדובר בהגדרה מדויקת. יכולות להיות אפשרויות רבות מאוד של "רע לו", גם בכמות וגם באיכות, ולכן ישנם סוגים רבים מאוד של צדיק שאינו גמור.
כנגד הסולם הזה, שמדרג את הצלחותיו של הצדיק שאינו גמור, יש סולם אחר – סולם של רשע. הוא מתאר התקדמות אחרת, עצובה, של אדם שהנפש הבהמית שלו מצליחה להתגבר עליו יותר ויותר מיום ליום, כשהיא דוחקת את רגלי הנפש האלוהית לתחום מצומצם יותר ויותר. "להצליח" לגמרי במגמה הזו, להגיע עד הקצה, משמעותו להיות רשע גמור. סימן ההיכר למדרגה הנדירה הזו ברור – אין חרטות. אין הרהורי תשובה. אין מצפון שצובט ושואל אם אולי אפשר אחרת, בכל זאת, ניסיון אחרון, וכולי. זה הרי כל כך טבעי, כל הרשעים שנדמה לנו שאנחנו מכירים (כולל אנחנו עצמנו) – מקדישים אחוז ניכר מחייהם לחרטה. זה אומר שהטוב שבתוכם עדיין חי, כואב, צועק.
