ניתן לדרוש הצלחה!
הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ
כאשר אברהם משלח את עבדו לחרן, הוא אומר לו: הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ – משמע: מלאך ה' יקדים ויגיע לחרן עוד לפניך, ויבטיח את הצלחת שליחותך עוד לפני שתשתדל בה בעצמך. וכך אכן היה, כפי שאישר גם בתואל: מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב.
הצלחה מופלאה זו היא בכלל "יפה שיחתן של עבדי אבות… מתורתן של בנים" (בראשית רבה ס), שכן בתורתן של בנים הכלל הוא ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג), ובחירת האדם היא הקובעת את הצלחת שליחותו, ואילו לצורך שליחותו של אליעזר נתבטל עניין הבחירה מרבקה ומבתואל.
אמנם שיחתן זו של עבדי אבות נקבעה בתורה, ומכאן יש ללמוד שגם הבנים יכולים להגיע למעלה זו. ובמה הדבר תלוי? שישים האדם עצמו כעבד, שאין לו מציאות בפני עצמו זולת מציאות אדונו הפועל דרכו; ושלא יסמוך על כוחותיו שלו אלא ישים מבטחו בתפילתו־שיחתו.
ומכאן הוראה בפועל: כאשר שולחים שליח להשפיע על סביבתו לטובה בענייני תורה ומצוות, הרי הוא סבור שניתן לדרוש ממנו להיות מסור ונתון לשליחותו אך אי אפשר לדרוש ממנו להצליח – שכן הזולת הוא בעל בחירה ואין לו שליטה עליו. אמנם לאמיתו של דבר, כאשר השליח מבטל עצמו מכל וכל, ובנוסף הוא מתפלל לקב"ה על הצלחת שליחותו, מובטח לו מראש שיצליח בכל ענייניו עד שיזכה בסופו של דבר לוְלָקַחְתָּ אִשָּׁה – זו כנסת ישראל – שיזכה להשיבה אל אישהּ, הקב"ה. [אוצר ליקוטי שיחות]
אין לעמוד
על מקום אחד
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם
אומר המדרש על פסוק זה: "לפי שהיום משתנה ג' פעמים בכל יום, לפיכך צריך אדם להתפלל ג' פעמים". כי לכאורה קשה עניין שלוש תפילות, והלא אין בהן שום חידוש, רק התפילה שמתפללין בבוקר היא היא התפילה שמתפללין במנחה ובמעריב. ועל זה מתרץ המדרש כנגד שלושה חלקי היום. בבוקר הוא "בוקר דאברהם", היינו שמתגלה בעולם החסד, מידתו של אברהם, ומי שיכול להסתכל בראייה זכה בעיני השכל באמת יראה עין בעין אשר כמה חסדים מתגלים, ועל פי פשט הוא כי בבוקר אנו נעשין בריות חדשות, וזהו חסד גדול. והתפילה של שחרית הוא כדי להמשיך עלינו החסדים.
ומנחה תיקן יצחק, שנאמר וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, היינו שהלך יצחק לעשות פנים לערב. כי יצחק הוא הוא מידת הגבורה, והערב הוא גם כן מידת הגבורה, כי הוא חושך; ולכן יצא יצחק לשדה להתפלל מנחה, כדי להמתיק הגבורות והחושך. ויעקב תיקן תפילת ערבית והשלים כל היום, כי מידתו מידת אמת הכולל ומשלים הכל. וזה הפירוש וַיֹּסֶף אַבְרָהָם, כי בעבודת ה' יתברך אין לעמוד על מקום אחד, רק יוסיף ויחזור ויוסיף, ובכל תפילה צריכים להוסיף חיות חדשה. [בית אהרן]
בזכרון והתחדשות תמיד
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים
פירוש בָּא בַּיָּמִים – שהביא עמו כל ההארות שהיו לו בכל יום דבר מיוחד שנברא עליו, וכשמת הביא עמו כל הימים. וכן יש לומר כי בָּא בַּיָּמִים היינו שכל ההארות שהיו לו נשארו אצלו לעולם (וזה עצמו פירוש זָקֵן, שקנה חכמה (קידושין לב), שהחכמה אצלו כקניין שנטבע בו בגוף ובנפש ולא ישכחנו). שדרך כל אדם, כשמרגיש איזו הארה חדשה אז נתפעל מעט ואחר כך נתיישן אצלו ואינו מתעורר על ידי ידיעה זו עוד. ובאמת צריך האדם לזכור תמיד כל התעוררות והארה שהייתה לו, וזה בכלל "השמר לך ושמֹר נפשך מאֹד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד), כי כל מה שהבין האדם ונתפעל על ידו צריך להיות אצלו בזיכרון והתחדשות תמיד. אך ודאי השכחה באה ע"י שמניח מיד ההארה ונטבע בטבע וגשמיות. וה' יושיענו. וזה שכתוב וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, שכל ההארות שהיו לו בכל יום ויום נתאספו כולם אצלו ביחד. [שפת אמת]
