קבלו דו שיח בין אבא מעצבן שכמוני לילדים החמודים שלי:
"אבא, למה אתה לא מרשה סוכריה"?
"ככה".
"ככה זו לא תשובה".
"למה זו לא שאלה".
"למה זו כן שאלה".
"אז ככה זו כן תשובה".
*
בעצם, למה ככה זו לא תשובה?
זה הזמן להכיר את מרכז המציאות, המאשר והמכחיש את קיומו של כל דבר, חזות הכל. לא, רגע, אל תתבלבלו, אני לא מתכוון לבורא יתברך שמו, הכוונה למישהו אחר.
השכל.
*
מה, לא ככה?
תחשבו על זה שניה, מה שאנחנו לא מבינים לא קיים. כל דבר חייב לעבור דרך הפילטרים של השכל ולקבל אישור מבעל הבית לקיומו. מה שלא מסתדר לי בראש כנראה פשוט לא נכון. דבר אחד בטוח: לא יכול להיות שיש דברים שהשכל שלי לא יכול להבין, השכל הוא הדבר הבטוח היחיד באזור.
תתקרבו שניה, לא נעים להגיד בקול. עם כל הפאדיחה שבדבר, אפילו ה' צריך אישור מהשכל, ה' ישמור. למרבה הבושה אני מוכן להאמין רק אם יוכיחו לי שיש אלוקים, אם לא, פתאום יש לי ספקות באמונה.
הבנתם? קיומו של הבורא הכל יכול תלוי בהבנתו של נברא קרוץ חומר.
הזוי.
*
יש לכל הסיפור הזה עוד שלב.
אם אני מבין אני גם מתחבר, אם לא, אני עושה הכל בלי שום מנוע פנימי.
איומים נוראיים בסגנון: "אין בעיה, אני מוכן לעשות, אבל אני עושה בלי חשק ובלי שום מוטיבציה רק כי הכרחת אותי", נורא מלחיצים הורים. לא לא לא, רק לא זה, סליחה שביקשתי ממך לשטוף כלים בלי להעביר לך שבוע סמינריון עם שיחות מוטיבציה ויחידות בנושא עזרה בבית.
בקיצור, גם לעשות אני לא רוצה אם אני לא מבין ולא מתחבר.
*
יאללה, בואו נהפוך את המבט.
לא נעים לי לבאס כאן את כולם, אבל העולם לא מסתובב סביבי וסביב השכל שלי. במרכז המציאות יש רק את ה' יתברך. השכל שלנו הוא בסך הכל עוד אחד מהנבראים, ולא החשוב שבהם. גם אם זה לא מוצא חן בעינינו, לא קיומו של הבורא מוטל בספק, אלא קיומה של הבריאה.
וכן, זה ממש בסדר לעשות כי ה' אמר בלי להבין, הוא ממש לא חייב לי דין וחשבון. יותר מזה, כיוון שהוא הבורא ואנחנו נבראים, לעולם לא נוכל באמת להבין את ה'. בסופו של דבר תמיד נישאר עם חוסר הבנה, ועם עשיה פשוט כי ככה ה' אמר.
זה לא אומר שלא צריך להפעיל את השכל. אנחנו עושים את זה כל הזמן, ובעידודו המלא של ה' יתברך. אבל אסור ואי אפשר לבסס על השכל את הכל, מקומו של השכל מגיע אחרי האמונה והעשיה הפשוטה.
*
תרשו לי עוד מילה לסיום.
צאו מהבאסה. לעשות פשוט כי ה' אמר זה לא הכי נמוך, זה הכי גבוה.
ברור שנכון וטוב לעשות מתוך חיבור. אבל לא בגלל שככה השכל שלי החליט, אלא כי כך הבורא רוצה, שגם נבין בשכלנו הקטן ונתחבר לעבודתו יתברך ממקום פנימי עד היכן שידנו מגעת.
אבל כשאתה עושה כי אתה מבין, וכי כך השכל מחייב, נשארת בתוך עולמך הפנימי ובתוך גבולות המציאות. כשאתה עושה כי ה' אמר, אתה יוצא מעצמך ומהגבולות של העולם ונכנס לרשותו של אחד יחיד ומיוחד.
אשרי העם שככה לו.
