בשנה השלישית לשירות זכיתי להיות בקו עזה. תפסנו עמדות. עשינו מארבים. סיורים קבועים 8 שעות עם קרמי כבד.
חשבתי שלפחות לכבוד ליל הסדר תהיה לי קצת מנוחה עם החבר'ה בפלוגה. לחזור קצת למתיקות של ליל הסדר שנה שעברה.
“ביקש פרץ לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של מארב”.
ממש לפני שקיעה, אני מוצא את עצמי מתפלל מנחה ביחיד, מקבל חג מוקדם יותר, מתפלל יחיד גם תפילת ערבית של יום טוב. מתארגן כמה דקות וה'הזאב' כבר מחכה לי.
יאללה. קדימה פרץ. צריך להתמקם בזמן.
אנחנו מקווים שהתפללת גם בשבילנו.
ברור. “בשם כל ישראל”.
עלינו על ציוד מלא: קרמי, ווסט, 6 מחסניות, ברכיות, קשר, נשק כמובן ושק שינה.
הרס”פ – הצדיק שבדרך כלל קצת מבולבל???? הפעם יצא צדיק באמת, ופשוט דאג לנו להכל:
מנת קרב של ליל הסדר.
באמת יש דבר כזה.
במנת קרב יש בדיוק מה שצריך על פי ההלכה.
בנוסף נתן לנו הרס”פ מצות שמורות עגולות למהדרין מן המהדרין.
יצאנו לדרך עם הנהג הצדיק של ה'זאב'.
ירדנו.
הליכה לילית קצרה.
מחסנית ב'הכנס' ונשק דרוך.
התמקמנו.
חייבים להיות בשקט.
זה לא צחוק.
מארב אמיתי ותוך כדי:
קדש – קידוש: כוס ראשונה.
רחץ: מים מהמימיה.
כרפס: מהמנת קרב.
יחץ: מהמצות השמורות שהביא לנו הרס”פ.
מגיד: התחלנו בלחש ובעל פה לפי מה שעלה לי מהזיכרון.
“מתחיל בגנות ומסיים בשבח” – אחרי 2,000 שנות גלות, אנחנו זוכים לחיות בארצנו היקרה ולשרת בצבא באהבה ובאמונה.
“מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות” – שבכל הלילות של ליל הסדר זכיתי לעשות סדר רגיל ושמח, הלילה הזה זכיתי בזכות עצומה ומיוחדת במינה, לעשות את ליל הסדר במארב ולשמור על עם ישראל בגופי ממש.
“עבדים היינו לפרעה” ועתה קירבנו המקום לעבודתו בארץ ישראל, במדינת ישראל, בצבא ישראל ובגבורה ישראלית טהורה.
“כנגד ארבעה בנים דיברה תורה” – ואיתי יושב במארב גם הבן החמישי שלא היה עושה ליל הסדר בבית, ותוך כדי המארב שמח לראות מה אני עושה ולשמוע את מה שאני לוחש.
“והיא שעמדה לאבותינו ולנו” – ההבטחה האלוקית שנותנת לנו כוחות להמשיך לפעול עם אל ולקבל כוחות מהעתיד הטוב והמאיר המובטח ולהיות מלאי אמונה בהווה שלפעמים גם מסובך.
“די די דיינו” – הודאה מכל הלב להשם יתברך על כל שלב ושלב בהתקדמות חיי ישראל קדושים בארץ הקודש.
“על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו” – על ניסים ונפלאות שבכל יום ויום, גם בעניינים הכלליים וגם בעניינים הפרטיים.
“פסח, מצה ומרור” – לצאת ידי חובת היום.
רחצה: מהמימיה והפעם עם ברכה.
מוציא מצה – לקיים מצוות היום.
מרור – מברכים את השם יתברך גם על השלבים שהיה לנו בהם פחות נעים במהלך ההיסטוריה.
כורך – מהמנת קרב.
שולחן עורך – לא היה יותר מדי, אבל הייתי שבע מהרגשת השליחות.
צפון – מהמצות של ה”רס”פ.
ברך – ברכת המזון.
הלל – מה שזכרתי בעל פה. אמרתי לריבונו של עולם: אני עסוק במצווה ומשתדל בנוסף להלל אותך ולשיר בלחש את מה שאני זוכר.
נרצה – “לשנה הבאה בירושלים הבנויה” – תפילה מכל הלב. במהרה בימינו. אמן.
“אחד מי יודע” – בלחש, אבל החבר'ה היו שותפים.
ליל הסדר הזה היה מיוחד במינו. חוויה שלא אשכח.
עכשיו כשאני כותב את זה, אחרי כ-17 שנה, זה פשוט מרגש אותי מחדש.
“טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון”.
פשוט להודות ולזמר.
יהודי פשוט משתדל לזמר לכבוד השם יתברך בכל יום ויום ובכל שעה ושעה.
יש כל כך הרבה על מה.
“על ניסיך שבכל יום עימנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים”.
חג שמח ושבת שלום.
