חברים יקרים, זכינו להגיע לחג השבועות, וכאן המקום להזכיר שהוא גם יום ההילולא של דוד המלך, ואנו יכולים להתחבר לדמותו דרך אמירת פרקי התהילים שמעלתה נשגבה ונפלאה בכל עת, ומה שיותר קרוב אלינו – זה גם יום ההילולא של הבעל שם טוב.

כידוע, בחוץ לארץ עושים בכל חג יום טוב שני של גלויות. ואמנם אנחנו נמצאים בארץ ישראל, אבל השנה גם לנו יש מעין יום טוב שני – חג השבועות נצמד לשבת, וכך גם יום השבת מקבל ממעלתו של חג השבועות. והנה, תראו איזה מילים נפלאות אומר הרבי מלובביץ' בשם חמיו הרבי הריי"צ: "הבעל שם טוב חיבב ביותר את היום השני של חג השבועות. ומידי שנה היה עורך בו סעודה מיוחדת. המגיד ממזריטש, תלמידו וממלא מקומו של הבעל שם טוב, הסביר את טעם החביבות בכך שהיום השני של חג השבועות הוא 24 השעות הראשונות לאחר שקיבלו בני ישראל את התורה", וזו בהחלט סיבה למסיבה.

עוד סיפר הרבי הריי"צ על מנהג של צדיקים לחזור בחג השבועות על תורה מהבעל שם טוב יחד עם סיפור. אני מציע גם לכם – כל מי שמתוועד איתנו תוך כדי שהוא קורא את הדברים בחג – שיחזור בבית או בפני החברים על דבר תורה מהבעל שם טוב ויספר סיפור ששמע או קרא עליו.

לחזור להיות ילד

ובכן, אתן גם אני את חלקי. הרבי הריי"צ מספר שהבעל שם טוב, שנים רבות לפני שלמד תורה עם מבוגרים, למד תורה עם ילדים. הוא היה מלווה אותם ל'חדר' ואומר איתם "שמע ישראל", "ברוך הוא וברוך שמו", "אמן", ו"אמן יהא שמיה רבא", ואחר כך היה מחזיר אותם הביתה. כעבור שנים התבטא הבעל שם טוב שהימים הללו היו המאושרים ביותר בחייו.

כידוע, הבעל שם טוב לקח מאוד ברצינות את עניין החינוך, ובאמת כל זה נוגע לכל אחד מאיתנו שיכול להיות גם הוא בבחינת הבעל שם טוב. מי שיש לו ילדים בגיל חינוך, ודאי שיודע מה לעשות עם הדיבור הזה. וגם אם כבר הילדים מעבר לגיל חינוך, יש לנו את הילד שבתוכנו שאפשר לעורר אותו להסתכל על הדברים הפשוטים בראייה ילדית. לפעמים הכוונה במובן של חסר בהשכלה וידיעות, אבל לפעמים ראייה ילדית זה גם להסתכל על הדברים ברעננות, במבט חדש. וכך עלינו להתייחס לאמירות הבסיסיות השגורות על לשוננו – "שמע ישראל", "ברוך הוא וברוך שמו", "יהא שמיה רבא" וכדומה.

והנה גם סיפור מהבעל שם טוב שאולי הוא מהסיפורים היותר ידועים, אבל זה הזמן לשמוע אותו ברעננות, כאילו לא שמענו אותו מעולם, וכל שכן שהדברים נוגעים למי שבאמת מעולם לא שמע אותו.

פעם אחת ישבו הבעל שם טוב ותלמידיו בבית המדרש. באותה שעה עבר ברחוב גוי עם סוסו ועגלתו, והנה שקעה העגלה בבוץ עמוק והגוי לא הצליח לחלץ אותה. הכניס הגוי את ראשו לבית המדרש וביקש מהתלמידים שיצאו ויעזרו לו לחלץ את העגלה. התלמידים התחמקו והשיבו שאין בכוחם לעזור לו, ואז ענה להם הגוי: יכולים אתם, אלא שאינכם רוצים…

לאחר מכן הסביר הבעל שם טוב לתלמידיו, שבדבריו אלה של הגוי מצויה הוראה בעבודת ה'. אתם ודאי יודעים שהלימוד מכל אירוע ומכל אמירה, אפילו סתמית ואגבית שפגשנו בה, הוא אחת ההוראות המפורסמות של הבעל שם טוב ויסודה בדבר משנה: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". וההוראה היא, שכאשר לא רוצים – נדמה כאילו לא יכולים.

אם מתבוננים קצת בסיפור הזה, מבינים שהמפתח ליכולת זה הרצון. והרצון זה דבר שאפשר לטפח אותו, לתת לו מקום בתפילה, בהתבודדות, בהתבוננות, לחשוב עד כמה הדבר הזה יקר לנו ולעורר ולפתח ולטפח אותו את הרצון.

ההתחדשות התמידית

עכשיו בואו נחזור לתחילת הדברים. אמרנו שהבעל שם טוב היה מחבב במיוחד את היום השני של חג השבועות. לכל אחד מאיתנו יש סדר בחג – הלימוד בלילה, קריאת מגילת רות וה'אקדמות' וכו' – ואולי אין לנו די פניות לעסוק בדמותו של הבעל שם טוב. ובכן, ראוי לנו בשבת הקרובה, בבחינת היום השני של חג השבועות, להקדיש את הזמן להתקשר לדמותו, ללמוד עוד מתורתו, והרי לכל אחד יש שפע סיפורים ואמירות שהוא שמע אודות הבעש"ט. זה אפוא הזמן להידבק בהם.

אגב, בעניין הקשר המיוחד בין הבעש"ט ליום השני של חג השבועות, ראוי לציין לדברי הרבי המפנה את תשומת לבנו לדבר המעורר את הלב. בימים אלו מסתיים בשיעור התניא היומי – הנפרס על פני שנה תמימה, מי"ט כסלו לי"ט כסלו – החלק הראשון הנקרא 'ליקוטי אמרים', ומתחילים ללמוד את החלק הבא הנקרא 'שער הייחוד והאמונה'. מדובר בחיבור בן 12 פרקים הנמשך מספר שבועות, והוא אוצר יקר ערך מיסודות האמונה ויסודות החסידות. אוסיף שבעבר ראיתי המלצה חמה של הרב יעקב משה חרל"פ שכותב למישהו כמה משמעותי וראוי להכיר את שער הייחוד והאמונה בתניא.

ובכן, בחלק הלימוד השייך לשבת קודש ז' סיוון, בפרק א של החיבור הזה, נאמר כך: "הנה כתיב 'לעולם ה' דברך נצב בשמיים', ופירש הבעל שם טוב ז"ל כי 'דברך' שאמרת 'יהי רקיע בתוך המים' וגו', תיבות ואותיות אלו הם ניצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמיים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם. וכתיב 'דבר א־לוהינו יקום לעולם'…". כלומר, הבעש"ט מדבר על כך שהמאמרות בהם ברא הקב"ה את העולם מחיים בכל רגע מחדש את הבריאה. ויושם לב: זהו האזכור הכמעט יחידאי של הבעש"ט בספר התניא, והרבי הריי"צ שערך את מסלול הלימוד השנתי בתניא דאג כנראה לכך שביום הזה נלמד מתורת הבעש"ט. מפעים. הלא כן?

חברים יקרים, לחיים! כמה טוב שהתוועדנו על דמותו המיוחדת של הבעש"ט, ועוד יותר שנוקיר ונשמח על כך שיש לנו עוד יום מעין יום טוב – השבת הסמוכה לחג השבועות. יהי רצון שנתברך בהתחדשות בתורת הבעל שם טוב ובהתקשרות נשמתית לכל המתנות שנתן לנו ריבונו של עולם במעמד הר סיני. לחיים לחיים.