שלום חברים, בפרשיות התורה בשבועות הללו אנחנו לומדים על אנשים גדולים שנפלו בטעויות ועיוותים שונים, ולעומתם אנחנו פוגשים מנהיגי אמת שהיו בעלי "רוח אחרת". מהי רוח אחרת? בפשטות, הכוונה לרוח שנושבת מעבר לאגו, מעבר לאינטרסים האישיים. רוח שכולה רצון להיות בנאמנות לשליחות של ריבונו של עולם.
בהקשר זה, אני רוצה לספר לכם שני סיפורים על שניים מצדיקי החסידות. הנה הסיפור הראשון: רבי מרדכי מנחם מנדל מוורקא – שהשבוע גם חל יום ההילולא שלו – הגיע פעם לבקר את רבי דוד מקוצק, בנו של הרבי מקוצק. כידוע, חסידי קוצק הייתה להם חריפות מיוחדת, ולפעמים היא גבלה במה שהיה נראה כמו הפך הכבוד. אחד מהחסידים אמר לרבי מנחם מנדל מוורקא כי "הצדיק אינו אשם בכך שהקהל דבק בו"… רבי דוד מקוצק שמע את הדברים והקפיד על אותו חסיד, ואמר לרבי מנחם מנדל: "הרבי מוורקא, בבקשה השיבו לו דבר". אבל הרבי מוורקא לא רצה לפתוח את פיו, כדרכו.
למרות שהרבי מוורקא רצה לשתוק, היות והמארח הפציר בו פעם נוספת הוא פצה את פיו ואמר שהדבר מפורש בתורה בחומש ויקרא: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו ותיקהל העדה…". זאת אומרת – הוא הסביר – שכאשר הצדיק עושה את רצון ה', ליבם של ישראל נמשך אליו ומתקבצת סביבו עדה. זו סיבה ותוצאה: כשיהודי עושה את רצון ה', הוא מקבל את הכוחות להנהיג.
כששמע רבי דוד מקוצק את הדברים התפעל מאוד, וכל ימיו היה משבח את הדברים הללו.
חברים יקרים, לעצמנו אפשר לומר שגם כל אב ואם בביתם, כל מורה בכיתתו וכל ר"מ בישיבתו, אם הוא רוצה שכולם יתקבצו וירצו לשמוע ממנו, זה יכול להיות בדרך של סיבה ותוצאה: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו", ואז "ותיקהל העדה", וייקהלו התלמידים או ותיקהל המשפחה וכן הלאה…
יום יבוא ותבין
הסיפור השני הוא על רבי יששכר דב מבעלז הראשון. בימיו המציאו את הפטיפון, שאז היה נחשב לפלא גדול. הם הצליחו לקלוט את הרשמים של הדיבור או השירה שהוקלטו עליהם, וכך אפשר היה להקשיב להם שוב ושוב… תחשבו שבימים עברו זה היה ממש פלא. משהו שנאמר בעבר – אתה יכול לתעד אותו על מכונה והנה הדברים יישמעו פעם נוספת. בימינו זה כבר כל כך מובן מאליו, אבל תנסו לדמיין את הימים הראשונים להמצאת הפטיפון, ואולי גם אתם תתרגשו…
ובכן, ביחס לכך אמר רבי יששכר דב מבעלז שיש לו סיפור אישי שמזכיר את העניין של התקליט, כשכוונתו לכך שדבר מסוים נאמר בעבר וכעבור זמן אפשר לשמוע אותו שוב. הוא סיפר שבילדותו הוא היה פעם אחת אצל סבו, הצדיק רבי שר שלום מבעלז, כשהוא כבר היה זקן מאוד ועיניו כהו. בחוץ היה רעש של ילדים ששיחקו והשתובבו, והרבי ביקש מהגבאי שלו לראות מי משחק שם בחצר. הגבאי חזר ואמר לשר שלום שהנכד שלו הוא המשחק בחוץ. בתגובה אמר לו הרבי שיקרא לו לבוא אליו.
סיפר רבי יששכר דב: "נכנסתי פנימה, וסבא, הרבי, הושיב אותי על ברכיו ושאל אותי: מה למדת ב'חדר'? השבתי: למדתי על ההתגלות של ה' למשה במחזה הסנה, ועל השליחות שלו לגאול את ישראל. שאל סבא: האם הבנת את הכל? עניתי: האמת היא שהיה לי משהו קשה. כתוב על משה רבנו שבענוותנותו הוא סירב להיות הגואל, ולכן הוא אמר לה' 'שלח נא ביד תשלח' – תמצא מישהו אחר לשלוח ולא אותי. ולכאורה, הרי הענווה היא מידה משובחת ונעלה, ואם כך למה ה' כעס על משה, כמו שכתוב מיד 'ויחר אף ה' במשה'?!"
"סבא הסתכל עליי – המשיך רבי יששכר דב – ואמר לי: 'אגיד לך מה התשובה. כשמתבקשים להושיע יהודים, לא נכנסים לשיקולים של ענווה!' ואז המשיך סבא ואמר לי, שהייתי בסך הכל ילד קטן: 'אולי אינך מבין זאת עתה, אבל יבוא יום ותבין'…".
"יצאתי מהחדר ופגשתי את אבי – הכוונה לרבי יהושע מבעלז – ששאל אותי מה אמר לי סבא, אבל אפילו לא זכרתי מה הוא אמר לי. עברו שנים, סבא נפטר ואבי ירש את מקומו בהנהגת העדה. ברבות הימים גם אבא נפטר, וחסידים שמו בי את עיניהם אבל אני נרתעתי, אמרתי לעצמי: מי אני ומה אני? איך אשב על כיסאו של סבי ושל אבי?!
"עמדתי כבר להשיב לחסידים בשלילה, ואז לפתע צף ועלה בי מתהום הנשייה הדיבור של סבא שאמר לי: 'כשמתבקשים להושיע יהודים – לא משתעשעים בענווה, ויבוא יום ותבין…'. הדיבור הזה שצף בזיכרוני פתאום היה נשמע חי באוזניי – כמו ששומעים בתקליט. אם כי התקליט משחזר משהו שנאמר בעבר, אך אני הרגשתי כאילו הדברים נאמרים לי ממש כאן ועכשיו, ואז הבנתי שעליי לקבל את ההנהגה".
להושיע יהודים
חברים יקרים, בעיניי הסיפור הזה הוא משמעותי כל כך. לפעמים אנחנו שומעים משהו, בשיעור או סתם כך על הדרך, ואחר כך אנחנו ממשיכים הלאה ולא זוכרים כלל את הנאמר – כמו בסיפור הזה, שהאבא שאל את בנו מה סבא אמר לו רגע קודם לכן והוא לא זכר – אבל במשך הזמן אנחנו זוכים שהדברים עולים בזיכרוננו ומועילים לנו בקבלת החלטות טובות.
אני מקדיש את המסר המרכזי שלנו להיום עבור כל מי שקורא אותם: כשמתבקשים להושיע יהודים, לא משתעשעים בענווה. וכל מי שקורא את זה ואולי לא לגמרי מבין כלפי מה הדברים אמורים, נוסיף את מילותיו של השר שלום מבעלז שאמר לנכדו: "אולי אינך מבין זאת עתה, אבל יבוא יום ותבין". לחיים!
