שלום חברים! חודש תמוז שמח לכולנו! שנזכה כולנו לנחמה אמתית ולשמחה אמתית, ולגאולה שלמה. לפעמים אנחנו מחפשים לחיות בנורמליות כזאת של חיים סבירים, ואנחנו שוכחים את החלומות הגדולים שאנחנו מיועדים אליהם. ברוך ה' שיש צדיקים שמזכירים לנו כל הזמן להיכן צריך לשאוף. הרבי מליובאוויטש, שאנחנו כעת ערב היארצייט שלו, היה צדיק כזה, שהזכיר לנו כל הזמן את היעד הגדול של הגאולה השלמה. כמובן הוא לא רק הזכיר, אלא גם פעל ונתן כוח לכל יהודי באשר הוא, להוסיף ולהגביר את הטוב בעולם.
אתם יודעים, ראש חודש תמוז הוא יום ההולדת של יוסף הצדיק, החולם הגדול. על יוסף הצדיק נאמר, שכאשר אשת פוטיפר ניסתה לאחוז בו, הוא ברח: "וַיּעֲזֹב בִּגְדוֹ ביְּ דָָהּ, וַיּנָסָ וַיּצֵֵא הַחוּצָה". חסידים למדו מהפסוק הזה דבר נפלא.
לפעמים רואים בן אדם שרוצה להשתנות ולפעול טוב בעולם. למרבה הצער, למרות רצונו הטוב ותוכניותיו הנפלאות, שום דבר לא קורה. כמובן סיבות ותירוצים יש עד אין סוף. אבל ללא ספק, אחד הגורמים המרכזיים לכישלון של רצונות טובים, הוא העניין שאדם תקוע עם דימוי עצמי מאוד מסויים, ופשוט לא מאמין שהוא יכול להשתנות ולשנות. הוא לא מאמין שהוא יכול להיות באמת שמח, או להיות אבא טוב ובעל טוב, או עובד ה' אמיתי.
לרוב אין לנו באמת שום מניעה חיצונית, אלא רק מניעה פנימית, בגלל הצורה שבה אנחנו תופסים את עצמנו, או איך שאנחנו נתפסים בעיני האנשים מסביב, ובעיקר – איך אנחנו חושבים שאחרים תופסים אותנו… הדימוי הזה של התפיסה שלנו את עצמנו, נקרא 'בגד'. אדם מלביש לעצמו מין בגד של דימוי עצמי, והוא בטוח שאי אפשר לפשוט את הבגד הזה. בן אדם שוכח שהדימוי הזה הוא באמת משהו חיצוני. מיוסף הצדיק, ובדור שלנו מהרבי מליובאוויטש, אנחנו לומדים שאפשר להוריד את הבגד.
להפוך את השואה
אחד הדברים שהרבי הכי הרבה עבד עליהם, היה להחדיר לתודעה של כל אחד, שאפשר גם אחרת, אפשר להצליח, ואפשר להיות שליח נהדר, גם אם אנחנו לא חב"דניקים. דרך אגב, גם המחשבה הזאת היא סוג של תפיסה מקובעת – 'שליח אפשר להיות רק אם אתה חב"דניק'. הרבי דחף כל הזמן להשתחרר מהקיבעון, ולהצליח להיות שליח ולהצליח לפעול גם על אנשים, או גם במצבים, שנראים לנו מייאשים לגמרי. הרעיון הזה חבוי בפסוק: "ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה".
לפעמים הסטרא אחרא גורמת לנו להרגיש שאי אפשר לעזוב את הבגד, שאי אפשר להחליף תדמית. האמת היא שהיכולת לגבור ולעזוב את התדמית החיצונית, היא זאת שתקבע את מידת ההצלחה בהוצאה לפועל של המחשבות הטובות.
יוסף הצדיק, שהוא המורה הגדול להגשמת חלומות ופריצת חומות, מראה לנו שהבלתי אפשרי הוא כן אפשרי. יוסף עוזב את הבגד. יוסף משאיר את הבגד "בידה" – הוא מזהה שהתדמית היא רק בגד בידיו של היצר הרע. היצר דואג להצמיד אותך אליו, אבל יוסף מלמד אותנו להשאיר את הבגד בידיו, ולרוץ החוצה לעבר יעדים חדשים. על החשיבה של הרבי, שמעתי פעם הסבר מאלף מהרב ברל'ה קרומבי, בשם הרב יונתן זקס זצ"ל. הוא אמר, שהרבי פעל הפוך מהנאצים ימ"ש.
הם הרי חיפשו כל יהודי בכל מקום שהוא, על מנת לפגוע בו. אצל הרבי, התגובה כנגד השואה, הייתה לעשות בדיוק ההפך: לחפש כל יהודי בכל מקום שהוא חבוי שם, להציל אותו ולרומם אותו באהבה. כל יהודי באשר הוא, אפילו יהודי שמסתתר מפני ה', צריך לאתר ולהחיות אותו. הרעיון המדהים הזה, להפוך את האנרגיה של השנאה על פיה, להפך את התובנה של כוחות הרע ולהוציא ממנה טוב, זאת הייתה הגדולה של הרבי.
השטיבל של השכן
סיפור על פריצת גבולות החשיבה של הרבי, סיפר יהודי אמריקאי ושמו הרב יוסף קמינצקי. היהודי הזה היה מנהל של רשת חינוכית בארה"ב בשם 'תורה ומסורה', שהייתה שייכת לציבור הליטאי. במקביל, הוא ניהל הוצאה לאור של ירחון לילדים בשם 'עולמנו'. בשלב מסוים, הירחון נכנס לקשיים כלכליים רציניים, עד כדי סכנת סגירה.
יום אחד, פתאום הוא קיבל צ'ק של אלף דולר מהרבי, כתרומה למען החזקת העלון. הוא מאוד הופתע מהעניין, קודם כל כי העלון היה שייך לחוגים הליטאיים, אבל עוד יותר הוא הופתע, בגלל שחסידי חב"ד הוציאו באותו זמן מגזין נוער שנקרא 'שיחות לנוער', וגם הוא לא היה במצב הכי שפיר. אבל הרבי לא היה מוגבל לתבניות, הוא לא דאג רק לשטייטל שלו. היה לו חשוב שכל פעילות והשתדלות למען התורה תצליח, לא משנה מי יוזם ומפעיל אותה. מהסיפור הזה גם אפשר לקבל השראה לא לדאוג רק לשליחות שלנו שתצא לפועל, אלא גם לראות מי בסביבה זקוק לעזרה, ואפשר לעזור לו.
אמנם לא צריך ללכת ולפזר את עצמנו לחינם לכל מיני כיוונים, אבל כן לשים לב אם יש בסביבתנו יהודים שפועלים טוב, ואם אנחנו יכולים לתת להם תמיכה קטנה. יש כאן מסר נפלא, שנצא מהתפיסה של עיסוק רק בעצמנו, ולהרחיב את מעגל ההשפעה איפה שאפשר. חברים יקרים! יש לנו הזדמנות נפלאה לשוב ולהיזכר במחוזות שפעם חשבנו שאנחנו ראויים להם וליבנו חשק להגיע אליהם, אבל איכשהו הם הלכו לאיבוד בדרך. מה שצריך לעשות זאת העבודה של השארת הבגד בצד, ונתינת אמון בצדיקים שבאמת אפשר לשחרר את הקיבעון ולפרוץ ולצאת החוצה. לחיים!
