זה היה אמור להיות עוד לילה שגרתי, אבל הפעם דיקלה התעוררה לפנות בוקר עם כאבי בטן עזים. רק תשעה חודשים קודם לכן עברו דקלה ויגאל
בישיבה שלנו באנטוורפן לומדים כשבעים תלמידים, רובם בנים לשלוחי חב"ד מעשרות מדינות ברחבי העולם. יש לי נוהג, שכשאני מתוועד איתם בתחילת דרכם בישיבה, אני מחלק
המהלך של השנה היהודית בנוי באופן כללי בשני צירים מרכזיים, שהשורש שלהם הוא מחלוקת שכתובה בהרבה מקומות בגמרא האם העולם נברא בניסן או בתשרי. בכל
שלום חברים, בשבוע הקרוב יחול ח"י אלול, יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. אתם יודעים, יש שמכנים אותו "בעל התניא",
אל תתבלבל! למה להסתכל הפוך, כשאפשר להסתכל ישר? * אתה נוסע בכביש ראשי, נהנה מהדרך, הנסיעה חלקה ורגועה, הנוף יפהפה. פשוט תענוג. האמת שהנסיעה הזו
גם אחרי שעזבתי את הסגנון המוזיקלי שבו כתבתי בצעירותי אצל מורי אנדרה היידו, גם כשהפסקתי לכתוב מוזיקה קלאסית ונטיתי יותר לכיוון השירים – עדיין הייתי
לכבוד ח"י אלול, יום שבו נולד הבעל שם טוב, ויום שבו, שנים לאחר מכן, הוא גם התגלה, טוב לספר את סיפור לידתו והתגלותו של המעיין
אני יודעת שכל ההתחלות קשות. באמת שאני יודעת. אבל השבועיים הראשונים של תחילת השנה היו באמת משהו יוצא דופן. בכל שנה אני מרגישה שהילדים נתלשים
יש דרך קצרה שיש בה הרבה יוזמה. ויש דרך חילופית, ארוכה ומטלטלת. הדרך הקצרה לעושר אמיתי, חז"לי, לשגשוג ולברכה – היא לשמוח בחלקנו. גם בחלקנו