ישבתי באוהל המנחמים של החייל ידידיה בלוך הי"ד, וחשבתי: זו

טיפות הגשם לצד רוחות עזות וטמפרטורות נמוכות, הן סימנים מובהקים

כבר שלושים וחמש שנים יש לה יום הולדת בפרשת חיי

תפילות הימים הנוראים אהובות עלי מאוד. מאחרי תשעה באב, מתנגנות

קישינב תרס"ג מוצאי חג הגאולה בארץ הקרה, על יהודי העיר

כמה ימים לפני ראש השנה אלחנן בעלי הוקפץ שוב למילואים,

קרן האור המרוכזת, של ראש השנה ויום הכיפורים, מתנפצת כמו

"ואת מרגישה שאת מצליחה לעשות את זה, גם כשאת קצת

כ' אלול, בעלי היקר קיבל (שוב!) צו 8 מהרגע להרגע.

עֵת דִּמְדּוּמֵי שָׁנָה הִפְצַעְתָּ עֲבוּרֵנוּ יְשׁוּעָה נָבוֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה חַצְרוֹתֶיךָ

יום ראש השנה, ומלך מלכי המלכים מקדש ישראל והזמנים, מצווה

פּוֹסְעִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַסְּלִיחוֹת רוֹעֲדוֹת בַּיָּד. הַלֵּב שׁוֹאֵל

מה שבעיקר גורם לנו את הסבל בחיים זה לא מה

לפעמים, ברגע של חסד, מתעורר בי פחד גדול. פחד כזה

גם לפני שמחת תורה כבר היה קשה להכיל, אבל מאז

בואי לשדה, היא שמעה את הקול הפנימי שבה קורא לה.

אי אפשר באמת לכתוב על תפילה. זה לא דיון, פירוש

נדמה שהשנה חודש אלול הגיע מוקדם מהרגיל, אולי כי הזמן

יואו, איך אני אוהבת מסיבות סידור. הילדים הקטנים האלה, המתרגשים,

בחיים כאן על פני האדמה אין זה מן הנמנע שניתקל

נותרנו אחרונים, מלשכת הכהנים האמונים על הבשמים, ממשפחת בית אבטינס,