באופן כללי, כשאני מדבר על דרכים גדולות שיש בתוך העולם

אני אשאל שאלה: ט"ו בשבט זה ראש השנה לאילנות –

בידיים שלו כשאני נכנס לתוך הסוכה אני לא צריך לבנות

מי שמתבונן במה שכתוב בסליחות יכול לראות שבסליחות אין כל

שנה אחרת, באמת כדי לעשות שהשנה החדשה תהיה שנה חדשה,

תפילת קש, מילת אור האם אני שותה כדי לשמוע או

כשמשה נכנס לפעוטון יש סיפור מאוד מפורסם על משה רבנו,

מסורת הלכה היא בישראל כי אדם מישראל שנהרג באלימות על

שמחת בית השואבה מתוארת בגמרא בשני שמות. במקום אחד, בגירסה

שבת שובה, או בשמה האחר: שבת תשובה, הוא כינויה של

בשביל החמורים שני הימים של ראש השנה הם ימי הדין:

הנה כתיב: "יגיע כפיך כי תאכל", דהיינו יגיעת בשר בלא

"כי תצא למלחמה על אויביך וגו'". הנה איתא בזוהר: "שעת

והנה קודם החורבן בית ראשון, שהיו נשמות גבוהות, היו יכולים

"לא הביט און ביעקב"… בחינת יעקב הוא בחינת עבד, כמו

בהילולא של הרבי, שאנחנו מציינים היום, יש שני צדדים שהופכים

"ואהיה שעשועים" – כי בחינת שעשועים הן הן בחינת גילוי

אם בחקותי תלכו, הנה אמרו רז"ל [עבודה זרה ה, א]

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות

"שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה". פירוש: שאף

התורה היא חכמתו יתברך… ונתלבשה בחכמה, כדי להתלבש בהלכות הערוכות

"אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה