כיהודים, אנו מכירים היטב את המושג 'מסירות נפש', הנלמד גם

דיברנו לאחרונה על חשיבות החיוּת בעבודת ה', ועל הנזק שגורמות

מעשה באדם אחד שהסתובב בשוק העירוני בין הדוכנים – כך

בשנת תרפ"ח ערך החסיד רבי חַצֶ'ה (יחזקאל) פייגין מסע מריגה,

אחד הדברים המיוחדים שהרבי מלובביץ' זי"ע עורר על קיומם ועודד

בחודש אייר יש שני תאריכים גדולים וחשובים הסמוכים זה לזה

יש ניגון חסידי ידוע, המתאר חסיד שעורך חשבון נפש והוא

הרבי הריי"צ סיפר שבעיירה ליובאוויטש היה נערך מזמן לזמן יריד

האדמו"ר האמצעי אמר שהוא מאחל לעצמו שכאשר חסידים שלו ייפגשו ברחוב,

החסידות לא באה להוסיף לנו ידע. היא באה כדי לפתוח

מי ש"נמצא בפורים" לא צריך יין. את היין לוגמים כדי להיכנס

אחד החסידים שנודע ביגיעתו הגדולה בעבודת ה' היה ר' זלמן משה

החסיד ר' מענדל גוראריה (אביו של ר' שמריהו גוראריה שהיה

המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ז"ל היה אומר שבליל שבועות

בחסידות מדובר על עבודה מיוחדת של הפיכת ה"שטות דלעומת זה",

ישנו מכתב מיוחד מאוד של ר' אייזיק הומלער, מגדולי חסידי

עצם העניין שמתאספים ומתוועדים ביחד, כבר נותן כוחות ופועל פעולות

אחרי מלחמת העולם השנייה זכו רבים מחסידי חב"ד לצאת מרוסיה.

בחסידות חוזרת ונשנית הדרישה – או השאיפה – לעבוד את

עניינו של לימוד חסידות הוא לא רק להרחיב את הידיעה

למרות שעל כל הימים הטובים נאמר שהם "מועדים לשמחה", רק