בס"ד

חסד א־ל כל היום

חסד א־ל כל היום

לפעמים נוח לנו לשכוח מהר. כשיש אירועים קשים אנחנו רוצים לעבור הלאה. אף אחד לא רוצה להישאר לנצח במרחב המוגן, יש חיים שלמים שמחכים לנו בחוץ. קיץ, חופש, להתאוורר. ובכל זאת, רגע אחד קטן עוד נמשוך מתוך האירועים. ימימה שואלת את תלמידותיה בשיעור שניתן בתקופת פיגועים: "מה עשו לכן המאורעות האחרונים? האם זה עורר אתכן? מה השגתן מזה, אילו כלים פנימיים עזרו לכן?".

והשאלות הללו הן לא רק כדי להוציא איזה מוסר-השכל ממה שהיה, לא רק כדי להגיד שזה היה לטובה ולמדנו מזה, אלא הן שאלות של חיים ושל אמונה. כשעובר עלינו משהו, הוא בוודאי בא כדי שנתעורר. כדי שנבין משהו שלא הבַנו עד היום. לפעמים אנחנו מבינים דבריםמתוך חסד, ולפעמים, וגם זה קורה בעולם, הדין הוא שמעורר אותנו.

מה למדנו מהזמן הזה, לא מבחינה מדינית, לא מבחינה ביטחונית, כן מִבְּחינה אישית ופנימית. אילו כלים עזרו לנו להישאר באמונה, להשאיר את הראש מעל למים ולא לשקוע. מה השגנו מהתקופה הזאת. וצריך לשאול גם איזה כלים לא עזרו לנו, כלים שבזמן רגיעה כדאי לפעול ולחזק אותם.
ימימה אומרת שהדברים הללו שקורים לנו: "זה שיעור לעלייתכם. שליבכם יתעלה ויבין, שהבנתכם תִגדל. זה שיעור שבא לבדוק מה מתרחש אצל מי שזוכה ללמוד". זה שיעור שבא לבדוק מה קורה אצל מי שהולך, כדבריו של הבעל-שם-טוב הקדוש, עם האמונה שמכל דבר שעובר עלינו אפשר להוציא תובנה בעבודת ה'. כי ללמוד ממה שקורה זאת זכות שניתנה לנו, זה לא מובן מאליו שאנחנו מוכנים ומסכימים ומבקשים ללמוד.

אז מה למדנו מזה, איך הלב שלנו הצליח להתעלות? איזה אור ירד דרכנו לעולם? ואל תטעו, זה לא צריך להיות אור ענק וגרנדיוזי. גם חלקיק קטן של אור – יש בו את כל המהות של האור. גם רגע אחד שבו בחרנו להוסיף טוב במקום להיצמד לדרמה ולהשתכנע שהדברים יצאו מכלל השגחה – גם בזה יש אור גדול ותוספת טוב לעולם. גם תפילה קצרה במילים אישיות מוסיפה אור. אז מה למדנו מכל זה, איך נעשינו אנשים טובים יותר?

הוא הנותן והוא השו