האמת היא שאני ממש חושש לכתוב את הטור הזה. יש

איזה מנוול מוטי הזה, פשוט לא ייאמן. באמת שאין לי

"חלאס! נגמר לי מכל ההתחלות האלו!" את גבריאל פאַרצווייפלט אני

לקורא החביב שהתורה משעממת אותו עד מוות, שהגמרא לא בשבילו,

פעם, לפני הרבה שנים, ישבתי עם קבוצת אנשים, וכל אחד

רוצים לשמוע בדיחה טובה? גלידה בהכשר הבד"ץ. * כן, כן,

באיזה קטע הוא שם אותי על הכוונת שלו? כאילו שאני

"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר".

"ונפש כי תקריב" לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא

את הקטע הזה כתבתי בשבוע שעבר, באווירה של פרשת כי

מוריי ורבותיי! חסד עשה איתנו ה' יתברך שזיכה אותנו לראות

ש־ל־י!!!!!!!!!!!!!!!!! רק שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ה־כ־ל שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!! * בתור אבא לילדים קטנים

בסיס טוב להתחלה זו משפחת מצוקה. אפשר להיות איש חשוב

תפקיד ראשי? נראה לכם? אתם חיים בסרט, זאת אומרת, בסרט

פרח אל פרח זר גדול נשזור, לראש המנצח מכבי גיבור.

"צפוף כאן"! "מי שמדבר, באמת כדאי שתעשה מקום". "שאני אעשה

אתה חי? יש דופק? אתה בטוח? * 'החיים'. איזה מושג

צריך? זו מילה בעברית? אתה סגור על זה? * ממש

גבוה יותר, הרבה יותר גבוה, זה צריך להגיע עד השמים.