"תגיד, אתה משוגע? לא נרגעת מהאורות של התשובה? מה אומן?

מחוץ לחדר לידה, עם כאב בטן שלא עוזב, אני מנסה

אני מנסה לכתוב את הטור השבוע כשרעשי הרקע של המציאות

"צבי שלום, בקיץ אני עומד לפתוח סדנא להעצמה ברוח היהדות.

קצב החיים בארץ הקודש הוא עניין עצום שכדאי להתבונן בו,

בשבוע האחרון שמעתי את השאלה 'מה יהיה?' כמעט מכל אדם

לפעמים אדם לא מודע לסיפור של עצמו, לכוח של הסיפור

אחת החוויות שזכורות לי בתור ילד בכל שנות בית הספר

למה אתה לא מדבר? תפרט, זרוק איזה מילה או תיאור.

בתחילת שנות ה־90 שאל העולם את עצמו: מה יהיה? התפרקות

חנוכה הוא נס. מה החידוש? כל ילד בגן לומד את

חודש כסלו התחיל ואני לא ממש מרגיש את האור. רק

לא רק בגלל חיי שרה, אני תמיד מתנגש בעובדה שכל

האפור של החורף והחושך שמסביב. שמיים אפורים מחליפים לאט לאט

בכל פעם כשחוזרים מאומן ראש השנה אנחנו מנסים להבין מה

אלול. חודש שכולו עניין גדול. אבל תמיד בחודש הזה נעלמת

יום אחד בשבוע שעבר, בדיוק כשיצאתי מהבית, עמד בפניי יהודי

השבועות שבאו לאחר חג השבועות, השכיחו את כל הרשימו שהיה

אדם עוזב את העולם, והלווייתו היא תמונת חייו. בהלוויית הרב

שוב אותו כאב בבטן. שוב המועקה הזו שלא עוזבת אותי. עם כל

אולי זו רק תחושה או שזה ממש מדעי ובדוק, אבל

במשתה פורים האחרון, בכמה רגעים נפלאים של טוב והתעלות, עלתה

אז חשבנו בהתחלה שהקורונה זה עוד עניין קטן שיעבור ויותיר

זה אחד העלונים המעניינים של השנה, כיוון שרק השבוע –

באחד משידורי המלחמה שאלו אותי אם זו תחילתה של מלחמת

העלון 'קרוב אליך' הופך חלק מחיי. בעיניי, הכתיבה הזו היא

פורים הוא חג מתעתע. לכאורה מה הבעיה? לשתות קצת, להשתכר ולא לזכור

קידום דרך רגליים בטירונות החדשה בלי לשים לב זה מתחיל

שוב לצערי אדבר על הבחירות, לא על הבחירות שלנו כעובדי

מאז שעלה לאוויר האתר של קרוב אליך ובו כל המאמרים