שלום חברים יקרים, אנחנו כבר בתוך חודש ניסן המבורך. אתם

שלום חברים! הפעם רציתי לשתף אתכם בסיפור שקראתי לפני זמן

בכל פעם שאנו שבים וקוראים את סיפורו של יוסף אנו

יש דבר משונה מאוד בחג הסוכות, החג שפרשתנו היא המקור

הקורבנות, נושא פרשתנו, עמדו במרכז החיים הדתיים כשהמשכן והמקדש היו

הכרזת "כל נדרי" הנאמר בכניסת יום כיפור הוא בגדר תעלומה.

פרשתנו היא נקודת מפנה ביחסים בין ישראל לה'. עד כה

צירוף המילים "נעשה ונשמע" המופיע לקראת סוף פרשתנו הוא מן

הבעל שם טוב, כך מספרים, היה מהלך בעיירות ובכפרים ושואל

הפרשה פותחת בתיאור פשוט לכאורה: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם,

לפעמים אחרים יודעים עלינו יותר ממה שאנו יודעים על עצמנו.

אחת הדרשות המרשימות ביותר ששמעתי בימי חיי הייתה דרשתו של

יוסף סולח. וזו, כפי שכתבתי בשיחות קודמות, נקודת מפנה בהיסטוריה.

הביטוי "הוגה יהודי" משתמע לשתי פנים. הוא עשוי לציין הוגה

קטע קצר בפרשת השבוע שלנו היה לי, בשנותיי כרבה של

שבועות, הוא חג מתן תורה, יחול בעוד קצת יותר משבוע,

משהו מן הטלטלה הרעיונית שבאה לעולם בסיפור יציאת מצרים בא

סמארטפונים יודעים לעשות דברים מדהימים. דוגמה מצוינת לכך היא 'ווייז',

לפני שבועיים, בשיחתנו על פרשת קדושים, כתבתי שהיהדות היא יותר

יום לפני כתיבת שורות אלו שוחחתי עם אינטלקטואל יהודי, וכמו

אם רצונכם להבין על מה נסוב ספר, בחנו בקפידה את

הפילוסוף הסקוטי דיוויד יוּם אומר שיש שתי דרכים שדת יכולה