השבטים בעם שלנו נאבקים, ומה שמאחד את כולם הוא הפחד.

מי מתאם את המציאות עם פרשת השבוע? שימו לב שכמעט

"אפשר לשאול אותך שאלה?" פנה אלי מישהו אחרי הרצאה בה

בכל חג יש לי הזדמנות לראות מה כתבתי כאן בשנים

יש את המשפטים האלה שתמיד יהיו נכונים. משפטים שאורך זמן

תגיד למה רבי נחמן? למה מכל הצדיקים ומכל הדרכים שיש

יש רגעים כאלה בהתבודדות, שאין לך משהו טוב יותר לומר

לפעמים המציאות הקשיחה והתכליתית פונה אליך בכביש או ברחוב. אם

חודש אלול נותן את התחושה החזקה שוואלה הכל כאן רציני,

מה אני עושה כאן? אולי כל זה חלום? איך הגעתי

עקב זו הפרשה שלי. מהלידה לבר מצווה, עקבות הפרשה מלווים

יש את הרגעים האלה בחיים, מעטים כל כך, חזקים כל

עומד ביער, מסתכל אל השמיים, אל האדמה, מחפש. שקט בפה,

"תגיד, איזה טיפוס אתה, אופטימי או פסימי?" שאל אותי חבר

נדירות הפעמים בחיים בהן אדם מודע בזמן אמת למשמעותו של

מכירים את המבוכה הזו, כשאתם עומדים מול גילוי עצום, חידוש

למי שנולד בירושלים וגדל בה, כל יום הוא בעצם יום

תהום פעורה מתחת לרגליי. אני תלוי על חבל שנקרע אט

אני זוכר את הרגע, בשנה הראשונה של התשובה שלי, ששמעתי

רכב נוסע ביערות אוקראינים מושלגים ובתוכו חמישה אנשים, שלא היו

כל מבט החוצה אל העולם, במיוחד בימים שבין פורים לפסח,

לאחרונה החלטתי שבכל פעם שאני מגיע לעבודה אני יכול לומר

אדם עומד מול השמיים ומנסה לראות איך הוא נראה משם.

חורף, ערפל. אני מנסה לחפש איזה פיסת נוף ביער כדי

זו הייתה עוד הליכה איטית בדרך למנחה של שבת, כשאחד

כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד… ביום ההוא

יש את הטקסטים האלה שתמיד אומרים אותם בחדשות כאשר איזה

לפני ראש השנה חשבתי מה אני יכול לעשות בחג שייקח