אולי זו רק תחושה או שזה ממש מדעי ובדוק, אבל

במשתה פורים האחרון, בכמה רגעים נפלאים של טוב והתעלות, עלתה

כל העולם מלא רחמים והרחמים גלויים לעין כל. אני מנסה

הילדים שלי בורחים משולחן השבת כמה דקות אחרי 'המוציא'.  לאן?

בדרך לצפון עצרנו ברבי מאיר בעל הנס. המחסומים לא אפשרו

אודה לה', לפני שנה זכיתי ב'פרס השר ליצירה יהודית'. יצאה

אז חשבנו בהתחלה שהקורונה זה עוד עניין קטן שיעבור ויותיר

זה אחד העלונים המעניינים של השנה, כיוון שרק השבוע –

מסופר על חסיד אחד שיצא מלובלין אל הרב'ה שלו. היה

באחד משידורי המלחמה שאלו אותי אם זו תחילתה של מלחמת

אחד נעמד על כיסא באמצע כיכר בניו-יורק ומדבר בעברית. למי

תמיד שואלים אותי בראיונות רדיו בחודש אדר: "נו, אתה זמר,

אני זוכר 'שבת זכוֹר' אחת כמורה למוסיקה בישיבת 'כינור דוד'.

העלון 'קרוב אליך' הופך חלק מחיי. בעיניי, הכתיבה הזו היא

פורים הוא חג מתעתע. לכאורה מה הבעיה? לשתות קצת, להשתכר ולא לזכור

פעם ניגנתי בשבע ברכות של חבר'ה 'היפל'אך' כאלה. כטוב לבם

היינו פעם במלון כינר עם הרב וישליצקי היקר זצ"ל. יונתן

קידום דרך רגליים בטירונות החדשה בלי לשים לב זה מתחיל

באמצע הסיפור הכי מדהים ובקטע הכי מרגש בחומש, אני מתקרב