הוזמנתי לביתו של בן דודי אביב בלב רמת גן. הוא

באחד מימי חודש אדר תשע"ט ישבתי במוזיאון גוש קטיף בירושלים,

במשך כשנה למדתי בחברותא עם אסף, חוזר בתשובה כבן שלושים,

ליל הגשת הרשימות לכנסת היה סוער, במיוחד בחזית הדתית –

יש לי חבר בן גילי בשם איתן, שלפני כשנתיים חזר

בשעה עשר וחצי בערב נכנסתי לבית הכנסת עתיק היומין של

בבוקרו של יום התיישבתי על כיסאי בחדרי כדי לכתוב במחשבי

בחודש אלול, כאשר הרהורי תשובה פורצים אצל כל יהודי באשר

בעיצומו של יום הגעתי עם אשתי לאזור התעשייה בתלפיות, כדי

נסעתי עם רעייתי ברכבת הקלה לקניון בפסגת זאב לקנות משקפיים

אחד מעיסוקי כתיבתי הוא עריכת מדור 'הד לחדשות', היוצא בידיעון

בשעת ביעור חמץ ראיתי את ידידי הצעיר משה מגיע למדורה

פעם שמעתי מציירת מוכשרת, חוזרת בתשובה בשם מירב, איך החליטה

בתחילת עידן הקורונה צירפו אותי ידידים לקבוצת וואצאפ של בעלי

כמה ימים לאחר שהגיעו ארצה החיסונים לקורונה, התקשרתי בתמימותי, כאדם

פורים אחד ירדתי בסמטה המובילה לבית הכנסת, כאשר אני מייחל

כאשר עליתי במעלה רחוב בן צבי הנושק לגן סאקר פגשתי

הגעתי למפגש של חוזרים בתשובה בירושלים. עבורי אין דבר יותר

בחור בשם אוהד החליט שאהיה המשפיע החסידי שלו. אמנם איני טיפוס של משפיע, בטח לא של רב, אלא רק חבר, אבל עקשנותו והפרש הגילים

אחר צהריים אחד ניגשתי לספרייה עירונית בירושלים. הייתי אמור להחזיר

לפני שנים זכיתי להיות מזכיר במשרדו של הרב יצחק גינזבורג.

נכנסתי לבית הכנסת כמדי בוקר כדי לשבת בעזרת נשים, ללמוד

לפני שנים, כאשר הייתי חסיד ברסלב למהדרין, עם פאות ארוכות,