רחבת הכותל התמלאה בהמון משפחות נרגשות, נושאות מאכלים רבים ושקיות

ההכנות לפסח השנה היו הכי עצובות שהכרתי. כולנו ניקינו בשקט

"נו, בבקשה, תנו לי, אני כבר פה כל כך הרבה

כשאמא חזרה מהעבודה היא מצאה את נטע יושבת מול צלחת

"יאללה חבר'ה, בואו, הם מתחילים". לא הייתי צריך לקרוא להם

"איזה מטורף הקטע עם הערבות השנה! מה נעשה? אתה חושב

"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא

פּוֹסְעִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַסְּלִיחוֹת רוֹעֲדוֹת בַּיָּד. הַלֵּב שׁוֹאֵל

שמיים זרועי כוכבים ליוו אותי כשהתחלתי לעלות במדרגות. השעה הייתה

יואו, איך אני אוהבת מסיבות סידור. הילדים הקטנים האלה, המתרגשים,

זה היה ביום שישי אחרי שישה שבועות רצוף בעזה. המפקד

"לא יאומן שאנחנו מסיימות שמינית, נכון?, איך השנה הזו עברה

איך, איך הגעתי לכאן? אני בטח חולמת, אבל הצביטה שכל

בימים ההם… לעמלק שלי! איזה מזל שאתה קיים! כמה טוב

אני די מתבייש להודות בזה… אבל אחד מהדברים הראשונים שחשבתי

שמעון אהוב שלי! 120 יום בלעדיך… וכל יום כואב ושורט

"נטע, אני חייב שתגיעי איתנו לשם, התמונות שלך תמיד משקפות

כשזורקים אבן לנהר היא יוצרת סביבה מעגלים מעגלים. האבן שוקעת

סבא דוד הסתכל עליי תולה את השרשרת האחרונה. "נו, סיימת?

התיקים של הילדודס מוכנים ליד הדלת, על כל אחד מהם

אני לא מאמינה! תאומים?? אני רואה נכון? חייבת להתקרב כדי

היום אני אגש אליה ואספר לה שאני יודעת על הסוד

"אני עושה את הדבר הנכון, אני עושה את הדבר הנכון,

אני כבר לא מסוגל לשמוע את הצפצופים האלה, להריח את

הנחתי את סיר המרק על הפלטה, העפתי מבט חטוף במראה