נותרנו אחרונים, מלשכת הכהנים האמונים על הבשמים, ממשפחת בית אבטינס,

עברו כבר כמה חודשים מהיום בו נלקחו באכזריות, בשם כולנו.

הלוואי ויכולתי להיות 'בן חורין', בן חורין אמיתי חף משעבוד

משתה, מהודו ועד כוש. כי הושלם המניין, לעד חרב הבניין.

האוטובוס עוצר במחסום, ליבה הומה בחוזקה, היא מנסה לחשוב על

דגלו עלי אהבה ממוצאי שמחה תורה לא יצא לי לכתוב

רומא ג'תתמ: לפני כמה שנים הם הגיעו לכאן, עבדים גולים

שוב הגיעו התוצאות, ללא תוצאות. שוב היא מרגישה את המחנק,

א' תמוז תשכ"ז, ירושלים המשוחררת לרחל היקרה, הרבה זמן רציתי

היא ממתינה בתחנה. היא הספיקה לראות את האוטובוס הקודם עובר,

כבר תקופה שהמצב אצלה לא משהו, מין כובד כזה כללי,

מצה זו שאנו אוכלים על שום פשטותה, לחם עוני בלי

אביב הגיע, מלווה בציפיות של התחדשות ופריחה, גדילה וצמיחה. האביב

כבר תקופה שיושב לי על הלב לכתוב לך מכתב, לנסות

היא יושבת על הספסל, מחכה לנכדים שיגיעו. היא תמיד מגיעה

כבר חצי שנה היא בהודו, מתנהלת בקצב הרצון, נהנית מהמרחבים,

סוף יום עמוס בירושלים, הימים ימי סליחה, ימי תשובה. בשעה

היכן נמצא משורר התשובה, איש אשר רוח אלוקים בו? איש

כמו כל גלגל חוזר בעולם מתגלגל גלגל הזמנים ובין סיומים

זה כבר היום השני שהוא מגיע לכאן, יהיו שיגידו עליו