לפני כמה שנים עזבתי את ביתי בבִּקעה לתקופה וגרתי באחד

בכל חמישי, ליד התחנה המרכזית בירושלים, יושב בחור צעיר אחד

כ״א אדר, יום פטירת רבי אלימלך מליז'נסק, בעל ספר ה'נעם

מתוך שפע הכלים שמסייעים לעבודה הפנימית, הכלי שהכי מסקרן וחשוב

בחודש האחרון נתקלתי בתובנה מתוך הלימוד בהשראת ימימה, שסידרה לי

"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".קריעת ים סוף עצמה,

יוצאת להליכה שבועית. להניע את הגוף, לאוורר את הראש. כשיצאתי

העובדה שנולדתי להורים דתיים, בבית דתי ואפילו בישוב דתי, עובדת

זריחהמחלקת חדרי ניתוח במרכז הרפואי. אני נמצאת בחדר ההמתנה של

אני רגילה מאוד בתפילה על אמא. לא פעם היא עולה

עיקר גדול בעבודה הפנימית, בעיניי, הוא להיות שובר גלים. תנועות

אבא שלי תימני, אמא שלי אשכנזייה – חצי הונגרית וחצי

לרוב, אהיה מוכנה לוותר על כל הנוחות ועל ההיגיון הבריא,

ביום השני לבריאת העולם הובדלו הרקיע והמים זה מזה, ונעשה

בשירו הנפלא "נִסים" מתאר המשורר יהודה עמיחי את יציאת מצרים

בראש השנה אנחנו זוכים ליום דין שכולו חסד. הוא מגיע

יש לי חברה שכל הזמן נוסעת ברחבי העולם. אנחנו נמצאות

בלעדי לקרוב אליך: מאחורי הקלעים של הספר 'במלוא הדופק' אצלנו

״תקשיבי״, היא אמרה לי. ״יש מסורת ידועה של רבי אלימלך

יש לי שיר שמעצבן אנשים. הוא הולך בערך ככה: דום־טקטקטק,

א. שיפוציםבידוע שההקבלה הכי טובה לתהליך נפשי היא שיפוצים בבית.

הרצון הטבעי של כל יהודי הוא להשפיע על המציאות –

באחד הימים לקחתי את בני שלוקה בשיתוק למעקב שגרתי באחד

אחד המהלכים הפחות טובים שעלולים לקרות בשיעור החשיבה ההכרתית הוא

ביום האחרון ללימודים בבית הספר היסודי, נכנסה לכיתה פנינה, המחנכת

ירושלים. עיר הנצח. זוכרת איך הייתי מהלכת בך עוד מילדות,

יש אנשים שהתחביב שלהם הוא לאסוף בולים, יש כאלה שמפסלים

דיברתי עם חברה על מכרה משותפת, סיפרתי שכל החיים קינאתי