אחת המתנות היקרות ביותר בעיניי בעבודת ה', היא מה שנקרא בספר שמירת הלשון: "כוח הַהֶרְגֵּשׁ". מתאר זאת החפץ חיים באומרו שלפעמים אנחנו מורגלים חלילה בלשון>>>
מתפללת: פותחת סידור, נושמת עמוק, עוצמת עיניים, ועכשיו – ששש… ריכוז מוחלט. כל עצמותיי תאמרנה שירה ותפילה. הריכוז תופס אותי לכמה דקות, ופתאום אני מוצאת>>>
אחד הדברים הראשונים שלמדתי כשהתחלתי לעבוד במוזיאון ״יד ושם״ הוא שיום השואה הוא לא באמת ״יום״. בשנים מסובכות האירועים סביבו נמשכים חודשיים, בשנים מסובכות יותר>>>
לפני כמה שנים עזבתי את ביתי בבִּקעה לתקופה וגרתי באחד מיישובי בנימין. באחד הלילות, כשחזרתי דרך כביש שישים מירושלים אל היישוב, גיליתי פתאום לימיני אורות>>>
בכל חמישי, ליד התחנה המרכזית בירושלים, יושב בחור צעיר אחד על סלסלת חלב ירוקה. מולו שלושה קלפים מונחים על קופסת קרטון מצ׳וקמקת ואינספור אנשים. ״תסתכלו>>>
יוצאת להליכה שבועית. להניע את הגוף, לאוורר את הראש. כשיצאתי מהשער והתקרבתי לשדות החקלאיים המקיפים את היישוב נגלה לעיניי מחזה מרהיב: להקה אדירה של מאות>>>
העובדה שנולדתי להורים דתיים, בבית דתי ואפילו בישוב דתי, עובדת פחות טוב לצורכי הרייטינג והמכירות.באמת רוב השנים התכחשתי לעובדות הללו. זה לא נחשב הרואי או>>>
זריחהמחלקת חדרי ניתוח במרכז הרפואי. אני נמצאת בחדר ההמתנה של בני המשפחה.בחדרי הניתוח הקרובים מתבצעים גם ניתוחים קיסריים, והנה עוברת לידינו עגלה ועליה עריסת פלסטיק>>>
יש לי שיר שמעצבן אנשים. הוא הולך בערך ככה: דום־טקטקטק, דום־טקטקר־טה. דום־דום־טקטקטק, דום־טקרטקרטה… וכן הלאה. אני שרה אותו בווריאציות שונות ובשינוי משקלים. המטרונום שלי הוא>>>