אחר צהריים אחד נכנס למוזיאון 'גוש קטיף' בירושלים, שבו אני

ארבעת הדברים הקצרים שבמשנה זו מופיעים אחד אחר השני ברצף.

הכרתי יהודי שהיו לו הרבה צרות. בשלב מסוים הוא נשבר

באחד מימי החמישי של השבועות האחרונים, הודיע לי מישהו בחגיגיות

מוטב לברוחעָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶםבשם הבעש"ט: צריך האדם לברוח מפני

מכל המקומות בעולם יצא לי לפגוש את שולי רנד דווקא

סוגיית החינוך הדתי היא אחת העתיקות והמדוברות ביותר. אנשי חינוך

"להיות במקום אחר – צרתו הגדולה של העם הזה, סגולתו

בליל שבועות (מי זוכר שזה היה לפני חודשיים) התפללנו בנץ

פסעתי בערב ברחוב הראשי בעירי. בבתי הקפה ובפיצוציות הוקרן על

מי אנחנו שנברור לעצמנו דרכים?! איזו דרך ישרה אמור האדם

אני רוצה לדבר על עבודת ה'. עבודת ה' פירושה שאדם

זה שייך לךהמדרש שואל כיצד משה רבנו, שידע לעמוד כנגד

שום דבר מיוחד לא ניכר על נתנאל ורות-נחמה גזית, למעט

לפני שבוע זכינו להיות בשבת נוספת בצבא. לאחר סעודת שבת

הנה סיפור אמיתי שאירע בשנת 1995. הוא עוסק במורשתו של

לפני שתים-עשרה שנה, בעיצומה של מלחמת לבנון השניה, הטלפון בבית

עומד ביער, מסתכל אל השמיים, אל האדמה, מחפש. שקט בפה,

ערב אחד ביקש ממני עורך של כתב עת, שאשלח תמונת

מ"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" לומד הרבי מלובביץ' כמה רעיונות,

יש כמה סיפורים מתקופת השואה על יהודים שהשיגו זוג תפילין

"קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה!!" נשמעה השירה

אנקדוטה שתבהיר את הסיפור כולו על רגל אחת: לאחר הראיונות

 לאחרונה נשלחתי מטעם מקום העבודה שלי להשתלמות ברשתות החברתיות. כן,

אנחנו נמצאים ברגע חריג בהיסטוריה היהודית, מסיבות טובות וגם טובות פחות.

בשבת קודש שעברה הייתה שבת סיכום של שנה א' במכינה