זה קרה לא מזמן. נסעתי עם בעלי ברכב, ובהשגחה פרטית

אם פעם הפשטות הייתה הדרך לחיות, והייתה גם סמל וערך,

את דמות הענק שנגלית לנו בפרשיות אלו, קשה לתאר. הנער

מספרים בחסידות על הטעם בכך שיש שני ניגונים שונים ל"אכן

 שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל  בכל שנה בליל הסדר, כאשר אנו מזכירים

המושג "שארית העומס" אצל ימימה אביטל ע"ה מבטא את הקליפה

בשבועות האחרונים התכווצתי לא פעם משיחות עם חברות. רווקות שהתעניינו

כמה מכוחות הנפש שלנו אנחנו משקיעות ב'מה יגידו', בתדמית שאנחנו

השמחה של פורים קשורה כולה להשגחה. כל דמות במגילת אסתר

מכירים את גרסת הניגון הממזג שני פסוקים "ובכן אבוא אל

זה כמעט מצחיק לכתוב על ״ונהפוכו״ בשנה כמו זו. מה

כולנו אנשים חולמים. לכל אחד מאיתנו יש איזו ציפיה סמויה

הרבה פעמים מגיעים אליי אנשים עם יעד ברור אך עדיין

לאורך כל חיינו אנו מחזיקות בהמון רצונות במקביל, אך העיקרי

הכי קל לנו לראות את ה'אין', את החוסר, ולהתמקד בהעדר שמקרקע אותנו, אך כל החוכמה היא להתחבר אל ה'יש' שבתוכנו בנביעה פנימית שנועדה למימוש. כל אחת מאתנו נולדה עם 'סל' ייחודי ומיוחד השייך רק לה.  יש לך הזכות והחובה של הגילוי: מתנה שקיבלתי –

פרפקציוניזם זו תכונה מופלאה לפעמים. היא גורמת לזה שאת חדה,

מאיזושהי סיבה, שכללה בתוכה נפילה וחבלה רצינית ברגל, הלכתי לשני

פעם שמעתי גישה בחינוך ילדים שמתייחסת למריבות ביניהם בתור שלב

אני זוכרת את עצמי נכנסת למסע ההורות עם ברק בעיניים.

ביום העצמאות תשע"ט סעדנו אצל חברים, עם עוד אורחים מקצוות

קראתי סיפור נפלא: הזמינו את ימימה מדי פעם לבוא לטיפול

יש משהו נקי, כמעט מלא תום, בלהתחיל מהתחלה. תחושה שכל

באופן מפתיע למדי וחסר תקדים, התמכרתי קלות ל״מאסטר שף״, תוכנית

לפעמים נוח לנו לשכוח מהר. כשיש אירועים קשים אנחנו רוצים

פעם שמעתי גישה בחינוך ילדים שמתייחסת למריבות ביניהם בתור שלב

דמיינו אירוע חשוב מאוד, אירוע בקנה מידה אוניברסלי שמשנה את

בשבוע שעבר קיבלתי הודעה מאמא: שבת במירון, זכינו בדירה האחרונה