כל הקשרים בעולם יש בהם מעין בבואה של הקשר בין ה' ובין בני אדם. כל הקשרים בעם ישראל משקפים באופנים שונים את הקשר בין ה'

 הקדוש ברוך הוא יורד להביא תורה לעם ישראל, ומוצא אותם ישנים, כך מספר המדרש. לא סתם ישנים, אלא ממש שינה ערבה ומתוקה שאפילו פרעוש לא

לקורא החביב שהתורה משעממת אותו עד מוות, שהגמרא לא בשבילו, שהלימוד לא זורם לו, ובאופן נסתר ולא רשמי היה מעדיף שאולי בכלל לא נקבל אותה.

ארז מאיר דישבק לא מפסיק לנוע. הוא התחיל את התנועה שלו כבר בגיל הגן, כשהחל ללמוד אומנויות לחימה, ודי מהר צירף אל התנועה הפיזית גם

קשר מהותי בנוי מ׳משפיע׳ המתעל את סך כוחות נפשו אל ה׳מקבל׳. חכמתו ורגשותיו של המשפיע יקבעו את טיב הקשר ואת מידת ההשפעה אבל ההשפעה עצמה

היא יודעת שהם יבואו ושהם מחכים ורוצים לבוא; מחכה היא להם הרבה יותר, כבר מימים ימימה. היא זוכרת כמה הם ניסו שוב ושוב להגיע אליה,

בקשר בין ה' ובין עמו, וגם בינו בין עולמו, בית המקדש הוא מעין תחנה מרכזית. אחד מתפקידיו הרבים זה היותו אוהל מועד, המקום בו ה'

לחיים לחיים ולברכה. תגידו, שמתם לב שבלא מעט רגעים בעלי משמעות אנחנו משום מה עוצמים את העיניים? כשהחתן והכלה ניצבים תחת החופה, ברגעים הגדולים של

פעם, לפני הרבה שנים, ישבתי עם קבוצת אנשים, וכל אחד סיפר מה המקומות שנותנים לו כוח. אחד המשתתפים אמר שהוא מקבל כוח מעיר הקודש צפת,

שלום חברים, אמנם אנחנו כבר צועדים לפרשת במדבר ונערכים למתן תורה, אבל לי אישית עדיין קשה להיפרד מספר ויקרא שליווה אותנו שבועות ארוכים, ובפרט מהסיומת

‏היא רוקדת ביום ירושלים בגן כי כך אמרו לה.‏ דגלון של נייר,‏ מקל קטן,‏ ושיר:‏ ירושלים של זהב,‏ ושל נחושת ושל אור.‏ ‏היא לא יודעת

כי יש עוף אחד שמטיל הרבה מאד ביצים, כל כך הרבה, עד שאינו יכול לשבת ולדגור על כולן. כך מספר לנו ר' נחמן. מה עושה

"את גדרה אני מכיר משנות הילדות שלי", פותח הרב אסף איטח את השיחה־התוועדות שלנו עם כוסית 'לחיים' לצידו. "כשהייתי בכיתה ד' משפחתי עברה לגור בה,

פעם אחר פעם הוא הושלך למעמקים, וכל פעם מחדש הוא צמח משם בעוצמה מבהילה. מדובר כמובן על יוסף הצדיק. בפעם הראשונה היו אלה אחיו שזרקו

פעם בצעירותי, בשיעור הלחנה, סיפרתי למורי פרופסור הַיידּוּ שניגנתי את היצירה החדשה שלי בפני מרצה באקדמיה. הייתי גאה לספר לו כיצד המרצה שיבח את היצירה,

ה' מסכם את הלב של התורה. ספר ויקרא פרס בפני עם ישראל את עולם הקרבנות, הטומאה והטהרה, ואת התשתית להתנהלות רוחנית מוסרית מחוץ למשכן. ועכשיו

כשהתגוררתי בירושלים, התרגלתי לראות קבוצות של תיירים מטיילים בעיר. גם בשכונת נחלאות, מקום מגוריי, היו מטיילים התיירים, ולא רק בימי הסליחות. אבל בעיקר ברחבת הכותל,

שלום חברים יקרים. בחסדי ה' חגגנו השבוע את ל"ג בעומר. גם אם לא זכינו להיות במירון, הרי כבר ידוע בשם הבעל שם טוב שהיכן שהאדם

בזמנים הללו, ימי ספירת העומר, כאשר ראשינו רכונים בתוך פרקי אבות ואנו מנסים ללמוד איך לתקן את מה שהתקלקל, אין מנוס מלדבר על אהבה. וקודם

אנשים רבים חווים לפעמים תחושת תקיעות כללית, כאילו איזשהו גורם עלום עומד בדרכם וחוצץ בינם לבין ההצלחה והאושר. הנה, הם כבר היו ממש במרחק נגיעה

מועדים לשמחה! יום ירושלים הוא יום שמחת עיר קודשנו ותפארתנו. זהו יום שמחת הלב של ארץ ישראל – ירושלים עיר קדשנו וחבלי הארץ הטובה, הרי

ג'ואנה נאמן גדלה בצרפת, בעיר קטנה ליד פריז. לכאורה לא היה חסר לה דבר, אבל בפנים היא הרגישה שהיא לא במקום שלה. "הייתה שם קהילה

חברים יקרים, נכנסנו לאור המיוחד של חודש אייר שכולו בתוך ימי ספירת העומר. ראוי להזכיר את דברי השפת אמת המצביע על כך שימי הספירה נזכרים

רוצים לשמוע בדיחה טובה? גלידה בהכשר הבד"ץ. * כן, כן, אני רואה את המבטים האלו שאומרים: "תירגע. בלי פאניקה. הכל בסדר. עוד מעט יגיעו האנשים

הרב דני לביא, ראש מכון עולמות ור"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה בראשית מבצע "שאגת הארי" באיראן, חשנו את משק כנפי ההיסטוריה. אך האם יש הבדל

אני לא אוהב דיביטיים. אני מוזמן ללא מעט כאלה ותמיד מסרב. להבנתי, בדיבייט אנשים לא באים להקשיב לצד השני אלא לעצמם. מדוע? כי השיח הנגדי

לחיים לחיים. מעשה בשני חברים בלב ונפש שהיו נפגשים על בסיס שבועי בבית מזיגה שקט, מזמינים שתי כוסות יין שרף ואומרים יחד 'לחיים'. הם היו

אנחנו מכירים היטב את מעגל ההתלקחות. בין אחים במשפחה זה נראה ככה: ילדים משחקים. אחד דוחף קצת את השני, אולי בצחוק. השני מרגיש שאין לו

מוצאי שבת פרשת תזריע־מצורע, אנחנו מתארחים בקרוואן החדש של משפחת וסרטייל בשאנור. הערב, ב' באייר, חל יום הולדתו של אדמו"ר מהר"ש – רבי שמואל שניאורסון,